הבאתה של נערה יפהפייה אל חצרו של המלך נועדה לענות על צורך פיזי ורפואי של המלך המזדקן, תוך יצירת קרבה אינטימית שאינה חוצה את הגבול אל עבר קשר אישות מלא. מצב ייחודי זה עורר שאלות הלכתיות ופוליטיות שהשפיעו על מאבקי הירושה בחצר המלוכה.
המילה סֹכֶנֶת מתארת את תפקידה של הנערה, אשר שכבה בחיקו של המלך וחיממה אותו כאילו הייתה אשתו, או ששימשה לו לעזר ולתועלת [אברבנאל, רד"ק]. פרשנות הדוחה את הרעיון שפקידותה הייתה רק שמירה מנהלתית על אוצרות המלך, טוענת כי לוּ זה היה תפקידה הבלעדי, אדוניהו לא היה משלם בחייו מאוחר יותר על בקשתו לשאת אותה לאישה [אברבנאל]. בהתאמה לכך, המילה וַתְּשָׁרְתֵהוּ מכוונת ישירות לפעולת החימום של גוף המלך [מצודת דוד].
הקביעה כי המלך לא יְדָעָהּ משמשת לשון נקייה לקיום יחסי אישות [מצודת ציון]. הפרשנים מציעים מספר הסברים להימנעותו של דוד ממגע מיני עם אבישג. גישה אחת תולה זאת במצבו הפיזי של המלך, שהיה זקן וחלוש מדי [ביאור שטיינזלץ]. גישה אחרת מסבירה זאת מתוך מטרה מעשית, שכן בתולה מסוגלת לחמם את הגוף טוב יותר מאשר אישה שכבר קיימה יחסי אישות, ולכן היה צורך לשמור על בתוליה [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. בנוסף להיבט הפיזי, קיימת מניעה הלכתית: חז"ל קובעים כי אבישג הייתה אסורה על דוד, משום שעל פי התורה אסור למלך להרבות נשים, ולדוד היו כבר שמונה עשרה נשים באותה עת, שהוא המספר המקסימלי המותר למלך [רש"י, מצודת דוד, רד"ק].
לציון העובדה שדוד לא בא עליה ישנן השלכות היסטוריות ופוליטיות משמעותיות. ראשית, הדבר נכתב כדי להבהיר כי למרות שאבישג שכבה בחיקו של דוד, היא נותרה מותרת לנישואין לבנו שלמה לאחר מכן [רד"ק]. שנית, הימנעות זו של המלך שימשה כזרז למרד אדוניהו. כאשר אדוניהו ראה שדוד מתייחד עם אבישג אך נמנע מקיום יחסי אישות ואינו מגרש אף אחת מנשיו האחרות, הוא פירש זאת בטעות כצעד של סיגוף. אדוניהו סבר שדוד כובש את יצרו עם אבישג ככפרה על חטאו עם בת שבע. מתוך כך, הסיק אדוניהו שבת שבע למעשה אסורה על דוד, וממילא בנה שלמה פסול למלוכה. מחשבה זו היא שדחפה את אדוניהו להתנשא ולטעון לכתר. כאשר דוד הבין את קו המחשבה של אדוניהו וסיעתו, הוא פעל באופן אקטיבי כדי להפריך את טענותיהם; הוא בא על בת שבע כדי להוכיח שהיא אשתו המותרת והראויה, וחידש את שבועתו להמליך את שלמה בנה כדי לבסס את מעמדו [צוארי שלל].