נתן הנביא מציג בפני דוד המלך היעדרות בולטת ורבת משמעות מהמשתה שערך אדוניהו. דרך פירוט שמותיהם של הנאמנים שלא הוזמנו למסיבה זו, נתן בונה טיעון לוגי שנועד לחשוף את כוונותיו האמיתיות של אדוניהו.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שעצם ההדרה של אישים אלו מהווה הוכחה ניצחת לכך שמדובר במרד ובניסיון המלכה. אדוניהו קרא לכל בני המלך, ואילו היה מדובר בזבח או במשתה רגיל וללא כוונות פוליטיות, הוא היה מזמין גם אותם. העובדה שדווקא קבוצה זו לא הוזמנה, מוכיחה כי מטרת ההתכנסות הייתה לענייני המלוכה בלבד [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. הסיבה המדויקת לאי-הזמנתם של נתן, צדוק, בניהו ושלמה היא שאדוניהו ידע מראש כי הם לא יסכימו לשתף פעולה עם המרד שלו [אברבנאל].
מזווית נוספת, נתן משתמש בהדרה זו כדי להציג תרעומת רטורית בפני דוד. נתן מדגיש את המילים וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ וכן וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ, כדי לומר: אם מהלך ההמלכה של אדוניהו נעשה בפקודתך, מדוע אנו נחשדים כמי שיסרבו ויעלימו את פקודת המלך? הרי כולנו עבדיך הנאמנים, ובוודאי שגם שלמה היה נכנע ומקבל על עצמו את מי שהמלך בחר, מבלי להמרות את רצונך. מכך שחושדים בהם ולא קוראים להם, מוכח שאדוניהו פועל על דעת עצמו [מלבי"ם].