נתן הנביא מתכנן מהלך אסטרטגי המורכב משני כיוונים שונים כדי למנוע את המלכת אדניהו ולהבטיח את הכתרת שלמה. הוא מנחה את בת שבע להיכנס ראשונה אל המלך דוד ולדבר אליו מנקודת מבט אישית, כאם הדואגת לגורל בנה.
הפרשנים מסבירים את הביטוי עוֹדָךְ מְדַבֶּרֶת במשמעות פשוטה: בעוד שאת נמצאת שם ומשוחחת עם המלך. לגבי המילה וּמִלֵּאתִי, משמעותה היא השלמה. כלומר, בביטוי וּמִלֵּאתִי אֶת דְּבָרָיִךְ, נתן מבטיח כי הוא ייכנס מיד אחריה כדי להשלים את מה שיחסר בדבריה, להמשיך את קו המחשבה שלה ולחזק את טענותיה [רלב"ג, מצודת דוד].
הצורך בטקטיקה כפולה זו נבע מחששו של נתן שדבריה של בת שבע לבדם לא יספיקו כדי להניע את המלך לפעולה. נתן דאג שמא דוד יחשוב שאדניהו פועל בפרהסיה משום שיש לו גיבוי רחב מכל העם ושרי המלוכה. במצב כזה, דוד הזקן והחלש עלול לחשוש שמדובר במרד בסדר גודל של מרד אבשלום, שאין לו כוח להתמודד עמו, וכתוצאה מכך ירגיש אנוס שלא לקיים את שבועתו להמליך את שלמה. לכן, כניסתו של נתן מיד לאחר בת שבע נועדה להשלים את התמונה, לתת לדבריה משקל נוסף, ולספק לדוד את הביטחון והדחיפה הנדרשים כדי לפעול מיד וללא דיחוי [אלשיך].