הגעתו של יונתן מנפצת את תקוותיו של אדוניהו, ובמקום נבואות הניצחון שציפה להן, הוא נתקל במציאות מרה. המילה אֲבָל הפותחת את דברי יונתן משמשת כנקודת מפנה חדה. הפרשנים מסכימים כי משמעותה בהקשר זה היא שלילת הציפיות; בניגוד למחשבתו של אדוניהו כי יונתן נושא בפיו בשורות טובות, יונתן מבהיר מיד כי ההפך הוא הנכון וכי הוא מביא עמו בשורה רעה.
לאחר הקדמה זו, יונתן מוסר את השורה התחתונה ומכריז כי דוד הִמְלִיךְ אֶת שְׁלֹמֹה. הכרזה זו נאמרת תחילה כאמירה כללית המסכמת את המצב לאשורו, ורק לאחר מכן יפנה יונתן לפרט את השתלשלות האירועים המדויקת שהובילה לכך [מלבי"ם].