בעוד אדוניהו מקבץ סביבו תומכים בניסיון לתפוס את המלוכה, קבוצה משמעותית ובעלת השפעה של מנהיגים רוחניים, מפקדים צבאיים ויועצים קרובים שומרת על נאמנותה לדוד ונמנעת מלהצטרף לקשר. אי ההצטרפות לאדוניהו נבעה מכך שמהלך של המלכת אדם אחר בחיי דוד וללא הוראתו המפורשת, נתפס בעיניהם כמרד של ממש במלך [אברבנאל]. בנוסף, נאמני המלך כבר ידעו היטב על כוונתו ושבועתו של דוד להעביר את שרביט המלוכה לשלמה [מלבי"ם, אברבנאל]. בשלב זה לא הייתה זו בהכרח התנגדות פעילה לאדוניהו, אלא הימנעות מתמיכה בו כל עוד דוד לא הביע את דעתו בנושא [ביאור שטיינזלץ].
הנאמנים הנזכרים כוללים את וצדוק הכהן, שהיה כהן גדול ונבחר על ידי דוד [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ], ואת ובניהו בן יהוידע. אף על פי שבניהו היה כפוף ליואב שר הצבא שתמך באדוניהו, הוא שמר על עצמאות מתוקף תפקידו כמפקד היחידה הצבאית הנפרדת של הכרתי והפלתי, והיה קרוב למלך [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. ונתן הנביא לא הצטרף לאדוניהו משום שהוא עצמו ניבא לדוד כי שלמה הוא זה שעתיד למלוך אחריו [רש"י, אברבנאל].
באשר לזהותם של ושמעי ורעי, הפרשנים מזהים את ושמעי כשמעי בן גרא. מאחר ששמעי כבר מרד בדוד בעבר בעת בריחתו מפני אבשלום, הוא חשש לחזור על טעותו ולהצטרף למרד נוסף [מצודת דוד, אברבנאל]. ורעי מזוהה כחושי הארכי, שנודע בתוארו כרֵעַ המלך [מצודת דוד, אברבנאל].
לגבי והגבורים אשר לדוד, קיימות שתי גישות מרכזיות. דעה אחת מזהה אותם עם שלושת הלוחמים הבולטים שהיו תמיד עם דוד: עדינו, אלעזר ושמה [מצודת דוד]. מנגד, יש הסבורים כי הכוונה היא ללוחמי הכרתי והפלתי, שהיו סרים למשמעתו הישירה של דוד [אברבנאל].