תהלוכת ההכתרה של שלמה יוצאת לדרך, כאשר נאמני דוד המלך מוציאים אל הפועל את פקודתו. המשלחת המלכותית עושה את דרכה ממרומי עיר דוד אל עבר המעיין הנמצא בתחתית ההר, כדי להמליך את שלמה באופן רשמי ופומבי.
הכתוב מונה את המשתתפים המרכזיים בתהלוכה: צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי. נוכחותם של אישים אלו אינה מקרית, שכן הם מייצגים את כלל הסמכויות הנדרשות לאישור בחירתו של מלך חדש מאת ה' [רלב"ג]. נתן מייצג את ההסכמה הנבואית, צדוק מסמל את הכהונה הגדולה, ובניהו יחד עם הכרתי והפלתי מייצגים את הסנהדרין הגדולה, שעל העם להישמע להכרעותיה [רלב"ג, אברבנאל].
לגבי זהותם של הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי, קיימות שתי גישות עיקריות בקרב הפרשנים. הגישה הפשטנית מזהה אותם ככוחות צבא מיומנים – קשתים וקלעים [רש"י, מצודת ציון], אשר שימשו כגדודי המשמר המלכותי תחת פיקודו של בניהו. לנוכחות צבאית זו הייתה מטרה כפולה: לאבטח את התהלוכה, וכן ליצור רושם טקסי מפואר שימשוך קהל רב אל שלמה, שעד לאותו זמן שהה בארמון ולא היה מוכר להמונים [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, על פי מסורת חז"ל, שמות אלו מרמזים לאורים ותומים [רש"י] או לחברי הסנהדרין הגדולה [אברבנאל].
התהלוכה הובילה את שלמה עַל גִּחוֹן. הפרשנים מסבירים כי משמעות המילה "על" בפסוק זה היא "אל", כלומר הם הוליכו אותו אל מעיין הגיחון הסמוך לירושלים [מצודת ציון, רד"ק]. בנוסף, המילה גִּחוֹן נכתבת בפסוק זה חסרה (ללא האות יו"ד), תופעה ייחודית המופיעה במסורת שלוש פעמים, כולן סביב פרשת משיחתו של שלמה למלך [מנחת שי].