תגובתו של בניהו בן יהוידע להכרזת דוד על המלכת שלמה משלבת הסכמה מוחלטת עם תפילה עמוקה להצלחת המהלך. כאשר בניהו אומר אָמֵן, הוא מביע בקשה ותקווה לקיום הדבר ולכך שההחלטה אכן תצא לפועל [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], ובאופן ספציפי הוא מכוון לכך ששלמה יזכה לחיים [רש"י].
על גבי ההסכמה האנושית, בניהו מוסיף את הבקשה כֵּן יֹאמַר ה'. משמעותה של קריאה זו היא תפילה שההחלטה שהתקבלה בארץ תזכה להסכמה ולגיבוי גם בשמים [מלבי"ם]. הפרשנים מסבירים כי בניהו מבקש שיהיה זה רצון ה' ששלמה אכן ישב על כסא המלוכה, שכן ללא הסכמה אלוהית, הכרזתו של דוד לא תועיל כלל [רלב"ג, מצודת דוד].
בניהו, מבין כל הנוכחים במעמד, בוחר לא רק לאשר את דברי דוד אלא אף להוסיף עליהם ברכה משלו. אמירתו מהווה הקדמה להמשך דבריו, בהם הוא מאחל שכפי שה' היה עם דוד, כך יהיה עם שלמה, ואף יגדיל את כסאו יותר מזה של דוד. ברכה זו, שעל פניה עלולה להישמע כפגיעה בכבוד המלך, נאמרת מתוך ההבנה האנושית והרוחנית שאין אדם מתקנא בהצלחת בנו [אברבנאל].