קריאת העידוד עֲלֵה וְהַצְלַח אינה נבואת אמת, אלא נאמרת בנימה של לעג והיתול כחיקוי מכוון לדברי נביאי השקר. גישה אחרת רואה במילים אלו ברכה אישית ותקווה להצלחת המלך במלחמה, ולא הבטחה אלוהית. כדי שלא לשאת את שם ה' לשווא בדברי לעג או ברכה, הנביא נמנע מפתיחה נבואית רשמית ומסתפק באמירה וְנָתַן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ. המלך מזהה מיד את נימת ההיתול ומבין שאין זו האמת, מה שמוביל אותו להשביע את הנביא לחשוף את נבואת החורבן האמיתית.
מלכים א, פרק כ״ב, פסוק ט״ו
וַיָּבוֹא֮ אֶל־הַמֶּ֒לֶךְ֒ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֵלָ֗יו מִיכָ֙יְהוּ֙ הֲנֵלֵ֞ךְ אֶל־רָמֹ֥ת גִּלְעָ֛ד לַמִּלְחָמָ֖ה אִם־נֶחְדָּ֑ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ עֲלֵ֣ה וְהַצְלַ֔ח וְנָתַ֥ן יְהֹוָ֖ה בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.