מיכיהו הנביא ניצב מול לחץ כבד להתאים את נבואתו לרצון המלך ולדבריהם של מאות נביאי השקר. בתגובה, הוא מצהיר על נאמנותו המוחלטת לאמת האלוהית ומבהיר כי ציפיותיו של המלך לא יכוונו את דבריו [שטיינזלץ]. הוא מדגיש כי לא יחשוש מהיותו בדעת מיעוט, ולא יבטל את דעתו מול הרוב הגדול של הנביאים [אלשיך].
הנביא פותח בלשון שבועה ואומר חַי־ה', כלומר, אני נשבע בשם ה', כִּי אֶת־אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֵלַי אֹתוֹ אֲדַבֵּר [שטיינזלץ].
הפרשנים עומדים על קושי העולה מהמשך הסיפור: כיצד ייתכן שמיד לאחר שבועה חמורה זו, מיכיהו עונה לאחאב במילים "עלה והצלח", בדומה לדברי נביאי השקר? התשובה נעוצה בכך שההקפדה והאיסור החמור לשקר חלים רק כאשר הנביא מדבר במפורש בשם ה'. כאשר אחאב פונה למיכיהו תחילה, הוא שואל אותו באופן סתמי ואינו מבקש ממנו לדבר בשם ה'. לכן, מיכיהו מרשה לעצמו לחזור על דברי נביאי השקר, כל עוד אינו מזכיר את שם ה' [אלשיך, חומת אנך].
אחאב מבין מיד כי היעדר שם ה' מדברי מיכיהו מעיד על כך שהוא מעלים ממנו את האמת, שכן נבואת אמת ניכרת בכך שהיא נאמרת בשם ה'. משום כך, אחאב נאלץ להשביע אותו לדבר "רק אמת בשם ה'", ורק לאחר מכן מקיים מיכיהו את שבועתו ומוסר את נבואת האמת [אלשיך].