אחזיהו בן אחאב לא הסתפק בחטא יחיד, אלא קיבץ והרכיב באישיותו ובמעשיו את כלל החטאים של קודמיו. הכתוב מפרט את המקורות השונים להשחתתו הרוחנית: תחילה הוא הלך בְּדֶרֶךְ אָבִיו, הלוא הוא המלך אחאב, וּבְדֶרֶךְ אִמּוֹ, המלכה איזבל [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. ממשפחתו הוא ירש והמשיך את פולחן העבודה הזרה ועבודת הבעל.
בנוסף למורשת הוריו, הוא החזיק גם בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, כלומר המשיך לקיים את פולחן העגלים ההיסטורי של ממלכת ישראל [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי שילוב זה של דרכים מצביע על כך שאחזיהו איחד את כל סוגי העבודה הזרה, לא החסיר אף אחת מהן, ובכך הכעיס את ה׳ והחטיא את ישראל באופן מוחלט [אברבנאל].