העימות בין נביאי השקר לנביא האמת מגיע לשיא פיזי ומילולי, כאשר מנהיג נביאי החצר מתעמת חזיתית עם מיכיהו. צדקיהו בן כנענה, שהיה ראש הנביאים וראה עצמו כצינור המרכזי שדרכו עוברת הנבואה לכולם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], ניגש להכות את מיכיהו עַל־הַלֶּחִי, שהוא האזור הסמוך לעין [מצודת ציון]. מכה זו נועדה לחרף ולגדף את מיכיהו באופן פומבי [אברבנאל].
לאחר ההכאה, צדקיהו מטיח במיכיהו את השאלה: אֵי־זֶה עָבַר. מבחינה לשונית, רוב הפרשנים מסכימים כי זהו מקרא קצר שמשמעותו "איזה הדרך עבר", כפי שמופיע במפורש בפסוק המקביל בספר דברי הימים [רש"י, מצודת דוד, מנחת שי].
בתוכן דבריו של צדקיהו מתגלה מחלוקת רעיונית בין המפרשים. הגישה המרכזית רואה בדבריו תרעומת וזלזול: צדקיהו, הרואה עצמו כנביא הגדול, שואל כיצד מעז מיכיהו לטעון שרוח שקר באה אל נביאי החצר בעוד הוא לבדו מוסר את דבר ה' האמיתי, וכיצד ייתכן שמיכיהו יודע דברים ששאר הנביאים אינם יודעים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. גישה אחרת מסבירה שצדקיהו תהה איזה מעשה או אירוע ספציפי התרחש, שבגינו עברה רוח ה' ממנו אל מיכיהו [אלשיך].
ברובד עמוק יותר, השאלה מצביעה על תפיסת מדרגות הנבואה. לפי תפיסה זו, השפע הנבואי יורד ממדרגה עליונה ועובר דרך כל המדרגות שתחתיה, והנביאים מודעים לזרימה זו. צדקיהו טען שמדרגתו הנבואית היא העליונה ביותר, ואילו מיכיהו נמצא במדרגה תחתונה שניזונה ממנו. לפיכך, הוא תמה כיצד ייתכן שרוח ה' ירדה ממדרגתו הגבוהה כדי לדבר אל מיכיהו, מבלי שהוא עצמו ירגיש וידע על כך [חומת אנך].