הפסוק מציין נקודת זמן ספציפית ומפגש חריג בין מלכי יהודה וישראל, אשר מובילים להשתלשלות אירועים הרת גורל. הציון בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית מתייחס לשנה השלישית מאז ששילח אחאב את בן הדד מלך ארם לחופשי [רש"י]. תקופת זמן זו מבטאת את אורך האפים שהעניק ה׳ לאחאב, בטרם עורר את רוחו כדי להשיב לו את גמולו ולהביא עליו את עונשו [אברבנאל].
באותה עת מתואר כי וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט... אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל במטרה לערוך לו ביקור. עצם הירידה והביקור של מלך יהודה אצל מלך ישראל היוו חריגה ברורה ממדיניותם המסורתית של מלכי יהודה [ביאור שטיינזלץ].
ברקע המפגש, לאחר אותן שלוש שנים, מתעורר אחאב לדרוש את רמות גלעד מידי ארם. התעוררות זו נובעת מכך שבעת כריתת ברית השלום עם בן הדד, שכח אחאב לדרוש ממנו את רמות גלעד יחד עם שאר הערים שהושבו לישראל. משנזכר בכך כעת, הוא פונה לעבדיו כדי שיסייעו לו לכבוש את העיר מחדש. יציאה זו למלחמה מהווה הפרה מוחלטת וחילול של ברית השלום שאחאב עצמו כרת עם מלך ארם [אברבנאל].