לאחר תיאור קורותיו של יהושפט מלך יהודה, חוזר הכתוב לעסוק בממלכת ישראל ומציין את חילופי השלטון לאחר מות אחאב [אברבנאל]. הפסוק מציב קושי בולט במניין השנים, שבו מתמקדים הפרשנים: ידוע כי אחאב מלך עשרים ושתיים שנה, ויהושפט החל למלוך בשנתו הרביעית של אחאב. לפי חישוב פשוט, ימי אחאב היו אמורים להסתיים בשנתו השמונה עשרה או התשע עשרה של יהושפט. חרף זאת, הכתוב מציין כי אחזיהו החל למלוך בִּשְׁנַת שְׁבַע עֶשְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט.
לפתרון הפער, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שספרי קורות המלכים במקרא אינם מונים שנות מלכות שלמות במדויק. שנתו האחרונה והחסרה של מלך נספרת הן כשנתו האחרונה והן כשנתו הראשונה של המלך הבא אחריו [רד"ק, אברבנאל]. צורת חישוב זו נובעת מהתאמת שנותיהם של מלכי ישראל למניין השנים של מלכי יהודה [אברבנאל], או מתוך חוסר דקדוק כללי ברישום שנות מלכי ישראל [רש"י]. מנגד, ישנה גישה המפרשת כי מניין השנים מתייחס לשנים שלמות שכבר חלפו. כלומר, משמעות הציון בִּשְׁנַת שְׁבַע עֶשְׂרֵה היא ששבע עשרה שנים מלאות כבר עברו, ואחזיהו החל את מלכותו למעשה בתחילת שנתו השמונה עשרה של יהושפט [מצודת דוד, אברבנאל].
בנוגע למשך שלטונו של אחזיהו, הפסוק חותם בכך שהוא מלך שְׁנָתָיִם. הפרשנים מסכימים כי לא מדובר בשנתיים שלמות ומלאות [מצודת דוד]. מכיוון שידוע ממקומות אחרים כי יורשו החל למלוך כבר בשנתו השמונה עשרה של יהושפט, המסקנה היא שאחזיהו מלך תקופה קצרה בלבד שחצתה שתי שנות לוח. השנה השנייה והמקוטעת נספרה במלואה לו, וכן נספרה גם לאחיו שעלה למלוכה תחתיו [רד"ק, אברבנאל].