מול קונצנזוס מוחלט של ארבע מאות נביאים המבטיחים ניצחון במלחמה, מלך יהודה אינו משתכנע ומבקש לשמוע קול אותנטי. שאלתו של יהושפט חושפת את הפער שבין נביאי השקר לנביאי האמת, ואת האופן שבו ניתן להבחין ביניהם.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיהושפט הבין מיד כי ארבע מאות הנביאים שעמדו לפניו אינם נביאי ה' אמיתיים. ההוכחה לכך נשענה על מסורת עתיקה שהייתה בידו, ולפיה "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד" או בלשון אחת. העובדה שכל הנביאים חזרו במדויק על אותן מילים ואותו המסר העידה על כך שאין בדבריהם ממש, ושהם נביאי שקר [רש"י, רד"ק, מלבי"ם, מצודת דוד, חומת אנך].
אף על פי שיהושפט הכיר בכך שמדובר בנביאי בעל או אשרה, הוא נמנע מלהטיח זאת בפניו של אחאב. מתוך כבוד למלך ישראל, הוא בחר להתבטא בעדינות ולא פסל אותם בגלוי, אלא רק שאל הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' עוֹד [רד"ק]. שאלתו זו נבעה גם מתהייה שמא איזבל הרגה את כל נביאי האמת ולא הותירה מהם שריד [מצודת דוד].
המילה עוֹד בפסוק זכתה להתייחסות ממוקדת. בעוד שניתן להבין שיהושפט פשוט מבקש נביא נוסף [ביאור שטיינזלץ], יש המדייקים כי המילה מתייחסת לעצם החיפוש אחר נביא, ולא לנביאי ה'. כלומר, מאחר שיהושפט לא בטח בארבע מאות הנביאים כלל והבין שאינם נביאי ה', הוא שאל אם יש במקום נביא אחר, כזה שהוא באמת נביא ה', כדי לשמוע את דברו האמיתי [רלב"ג].
בסיום דבריו מבקש יהושפט וְנִדְרְשָׁה מֵאֹתוֹ, כלומר, נבקש מאותו נביא עצה והדרכה [ביאור שטיינזלץ]. מבחינת נוסח המקרא, הוכרע כי ברוב כתבי היד המדויקים המילה נכתבת "מאתו" בחולם, ללא האות וי"ו [מנחת שי].