סופו של מלך ישראל נחתם בהבאתו לקבורה בעירו, מהלך שסוגר מעגל עם נבואות הזעם שניבאו עליו. ברמה הפשטנית, המילים וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ, וַיָּבוֹא מציינות כי גופתו של אחאב הובאה אל עיר בירתו, ושם וַיִּקְבְּרוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרֽוֹן [ביאור שטיינזלץ].
עם זאת, הבאת גופתו של אחאב לשומרון אינה רק ציון עובדה היסטורית, אלא שלב הכרחי בהתגשמות דבר ה'. הבאת המלך המת הובילה לשטיפת מרכבתו ספוגת הדם בבריכת שומרון, מקום בו לקקו הכלבים את דמו וזונות רחצו במים המגואלים, כפי שנגזר עליו [אברבנאל].
מציאות זו מבהירה את מהות התשובה שעשה אחאב בעבר. מתברר כי תשובתו הייתה מוגבלת אך ורק למעורבותו ברצח נבות היזרעאלי. בזכות אותה תשובה, ה' האריך את אפו ודחה את חורבן בית אחאב, את מות בניו ואת עונשה של איזבל לימי בנו. לעומת זאת, מיתתו של אחאב במלחמה הנוכחית היא עונש ישיר על חטא אחר לחלוטין: שחרורו של בן הדד מלך ארם. מותו מהווה את התגשמות נבואתו של מיכה כי נפש אחאב תהיה תחת נפש בן הדד, בעוד שחלקה השני של הגזרה על ישראל, "עמו תחת עמו", התקיים מאוחר יותר במלחמותיו של חזאל [אברבנאל].