נביא האמת מציב את המבחן המוחלט לאמינות נבואתו רגע לפני יציאת המלך אחאב למלחמה, ותולה את ההוכחה בתוצאות הקרב. מיכיהו מצהיר בפני מלך ישראל כי אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם, כלומר אם המלך יחזור חי מן המלחמה, הרי שזו תהיה הוכחה לכך שלֹא דִבֶּר ה' בִּי. במקרה כזה, הוא מודה בעצמו כי דבריו נאמרו מדעתו האישית וכי ה' לא דיבר דרכו. הצהרה מותנית זו מזכירה את דברי משה רבינו בעת מחלוקת קורח, כאשר הכריז שאם מתנגדיו ימותו מוות טבעי ככל האדם, הדבר יוכיח כי ה' לא שלח אותו [רד"ק].
לאחר מכן, מיכיהו פונה אל הקהל ומרים את קולו כדי להשמיע את דבריו לכל הנוכחים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], ומכריז: וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם. המילה עַמִּים מתפרשת בכמה אופנים: יש המסבירים כי הכוונה היא לכל שבטי ישראל, שכן כל שבט עשוי להיקרא בפני עצמו "עם" [מצודת דוד], ויש המפרשים זאת כפנייה רחבה אל הקהל הנאסף או אפילו אל כל יושבי תבל [ביאור שטיינזלץ]. שימוש זה נחשב לדרך ביטוי שגורה בלשון המקרא [רד"ק]. מתוך ביטחון מוחלט באמיתות דבר ה' שבפיו, מיכיהו חותם את דבריו בידיעה ברורה שאם אחאב יצא לקרב, הוא לא ישוב ממנו חי [ביאור שטיינזלץ].