תקופת מלכותו של יהושפט התאפיינה בעשיית הישר בעיני ה', אולם נותרו בה פגמים רוחניים שלא תוקנו במלואם. אף על פי שהמלך היה צדיק, הַבָּמוֹת נותרו על כנן. במות אלו היו מזבחות יחיד פרטיים שבהם נהגו להקריב קרבנות לשם ה', מנהג שהפך לאסור מרגע שנבנה בית המקדש [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הכתוב מציין כי לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת, שכן מנהג זה היה מושרש בעם במשך דורי דורות, והמלך לא היה תקיף מספיק כדי לבטלו מן השורש [ביאור שטיינזלץ]. מעבר לחוסר היכולת לבטל את הבמות, נמתחת ביקורת על יהושפט על פגם נוסף במנהיגותו. בעוד שספר מלכים מתמקד כאן בבמות, השוואה לספר דברי הימים חושפת ביקורת על כך שהשלים וכרת ברית עם מלך ישראל הרשע [מלבי"ם, מדוד ועד לחורבן].