לאחר כישלון של מסע ימי קודם, מציע אחזיהו מלך ישראל ליהושפט מלך יהודה שיתוף פעולה מחודש. היחסים בין הממלכות היו טובים, וממלכת ישראל, שהייתה קרובה לים וקיימה קשרים עם מלכי צידון, החזיקה בעבדים מיומנים שיכלו לסייע בתיקון האניות, בבנייתן או בהפלגה עצמה [ביאור שטיינזלץ].
על פי הצעה זו, יֵלְכוּ עֲבָדַי עִם עֲבָדֶיךָ בָּאֳנִיּוֹת. מאחר ששותפות קודמת בעצם הבעלות על האניות הובילה לשבירתן, מבקש כעת אחזיהו שותפות מצומצמת יותר, שבה רק עבדיו יצטרפו להפלגה, ללא שיהיה לו חלק בבעלות על גוף האניות של יהושפט [מלבי"ם].
אך תגובתו של מלך יהודה נחרצת: וְלֹא אָבָה מובנו לא רצה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. סירובו של יהושפט נובע מחשש עמוק שמעשה זה אינו טוב בעיני ה' [ביאור שטיינזלץ]. הוא זכר כיצד נשברו האניות בניסיון הקודם להפליג לתרשיש, וכיצד הוכיח אותו הנביא על עצם החיבור עם אחזיהו, ולכן סירב לצאת עמו למסע נוסף לאופיר [מצודת דוד], מתוך הבנה שגם שותפות חלקית זו עלולה להסב לו נזק [מלבי"ם].