המעבר ממצב של עוינות לברית דיפלומטית בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל מהווה נקודת תפנית משמעותית ביחסי שתי הממלכות. משמעות המילה וַיַּשְׁלֵם היא פשוטה – עשה שלום [מצודת ציון]. הכתוב מציין עובדה זו במפורש כדי להדגיש את שינוי המדיניות של יהושפט, שכן בדור הקודם התנהלה מלחמה מתמשכת בין אביו, אסא, לבין בעשא מלך ישראל [רש"י, רד"ק]. שלום זה לא הסתכם רק בהפסקת הלחימה, אלא התפתח בהמשך לברית של ממש באמצעות התבוללות משפחתית, כאשר יהושפט חיתן את בנו יהורם עם בתו של אחאב מלך ישראל [אברבנאל].
למרות ששלום נתפס לרוב כהישג חיובי, מיקומו של פסוק זה מיד לאחר הפסוק המבקר את יהושפט על כך שהבמות לא סרו, מצביע על מגמה של ביקורת. הכתוב מונה כאן פגם נוסף שנמצא במעשיו של יהושפט – עצם הברית והסיוע שהעניק למלך ישראל הרשע. על ברית זו ספג יהושפט תוכחה קשה מאת הנביא, שהטיח בו: "הלרשע לעזור ולשונאי ה' תאהב" [רד"ק].