המעמד המלכותי לקראת היציאה לקרב מתאפיין בפאר רב, אך גם במתיחות רוחנית. שני המלכים נועדים יחד באסיפה פומבית וטקסית, בעוד המון נביאים מציגים בפניהם מחזה של התלהבות נבואית.
הביטוי מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים מעורר שאלה, שכן ברור כי המלכים לא היו ערומים. לפיכך, הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לבגדי מלכות חמודות וחשובים, ההולמים את המעמד הטקסי של התייעצות לפני יציאה למלחמה [מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
מקום הכינוס מתואר כבְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן. גורן זו עמדה במרחב הפתוח שמול פתח השער [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מיקום הגרנות בסמוך כל כך לעיר נבע מפחד האויבים וממלחמות תדירות עם ארם, שאילצו את התושבים לשמור על תבואתם בקרבת מקום מוגן. עם זאת, ישנה גישה המפרשת את המילה גורן לא כתיאור של מקום פיזי, אלא כתיאור של צורת הישיבה. לפי תפיסה זו, המלכים ופמלייתם ישבו בחצי מעגל, בדומה לצורתה של גורן, כדי שיוכלו לראות היטב זה את זה [רד"ק].
באותו זמן, וְכׇל־הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם. נביאים אלו היו נביאי שקר שהתפארו ודיברו בשם ה'. כדי לחזק את דבריהם, הם אף השתמשו באמצעים מוחשיים, כגון צדקיהו בן כנענה שעשה שתי קרני ברזל, אשר סימלו את שני המלכים המאוחדים שעתידים לנגוח יחד בארם [רד"ק, אלשיך].
הופעת הנבואה במעמד זה חריגה למדי. נבואה אמיתית דורשת התבודדות ושלוות נפש, ואילו כאן התנאים היו הפוכים לחלוטין: המקום היה ציבורי והומה אדם, ונוכחותם של המלכים עטויי ההוד עוררה יראה המונעת את התכנסות הנפש. למרות תנאים אלו, רוח נבואית אכן צלחה על הנביאים לפתע, אך הייתה זו רוח של שקר שיצאה מאת ה' כדי להטעותם [מלבי"ם].