יחזקאל, פרק כ״ג, פסוק כ״ט

קרה לכם פעם שסמכתם על מישהו שהתנהג כמו חבר, אבל בסוף התברר שהוא ממש לא כזה? הנביא מתאר מצב עצוב שבו עם ישראל סמך על עמים זרים, כמו בבל, במקום לסמוך על ה'. העמים האלה, שהיו נראים כמו חברים, הופכים פתאום לאויבים אכזרים. הם יפעלו מתוך כעס גלוי, וְעָשׂוּ אוֹתָךְ בְּשִׂנְאָה. אותם אויבים יבזזו את כל הרכוש והעושר שהעם אסף בעבודה קשה, וְלָקְחוּ כָּל יְגִיעֵךְ. המכה תהיה כל כך קשה, עד שהעם יישאר חסר כול, וַעֲזָבוּךְ עֵירֹם וְעֶרְיָה. המילה וְעֶרְיָה מתארת מצב של חשיפה מוחלטת, שבו לא נשאר להם שום דבר. מעבר לאובדן של הרכוש, העונש מביא איתו גם בושה גדולה מול כולם, וְנִגְלָה עֶרְוַת זְנוּנַיִךְ. המילה עֶרְוַת מבטאת קלון ובושה, ומתוך העונש כולם יראו כמה חמורים היו החטאים של העם. הפסוק משתמש גם במילים וְזִמָּתֵךְ וְתַזְנוּתָיִךְ כדי להדגיש עד כמה הם חטאו והלכו אחרי אלילים שונים. יש הבדל מעניין בין המילים האלו: בעוד שהמילים הקודמות מתארות את המעשים הרעים שהם עשו בפועל, המילה וְזִמָּתֵךְ מתארת מצב שבו אפילו המחשבות שלהם היו שקועות עמוק בתוך מעשים רעים וטומאה.