קרה לכם פעם שהתרגלתם להרגל לא טוב כשהייתם קטנים, והיה לכם קשה מאוד להפסיק איתו גם כשגדלתם? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל עם מצרים. במשך שנים רבות, נוצר קשר חזק ובעייתי מאוד עם המצרים שהיה קשה לנתק.
כאשר כתוב וְאֶת־תַּזְנוּתֶיהָ מִמִּצְרַיִם לֹא עָזָבָה, הכוונה היא שעם ישראל לא הצליח להתנתק מההשפעה הרעה של מצרים. במקום לסמוך על ה', הם המשיכו שוב ושוב לבקש עזרה צבאית ממלכי מצרים. בנוסף, הם לא עזבו את המנהגים הרעים שלמדו שם, כמו עבודה זרה וכישופים. המילה בִנְעוּרֶיהָ מזכירה לנו שהקשר הלא טוב הזה התחיל עוד כשהעם היה ממש בתחילת דרכו, ולכן ההרגל נחרת עמוק בלב שלהם והיה כל כך קשה לעזוב אותו.
ההשפעה של מצרים הייתה כל כך חזקה, עד שהמילה תַּזְנוּתֶיהָ מתארת לא רק את המעשים הרעים עצמם, אלא פעולה של ממש להפיץ את המעשים האלו גם לאחרים. המצרים העבירו לעם ישראל את המנהגים הרעים שלהם בכמויות כל כך אדירות, עד שכתוב וַיִּשְׁפְּכוּ, כדי לתאר איך כל הכישופים והעבודה הזרה הגיעו בשפע רב, ממש כמו מים רבים שנשפכים לכל עבר ומציפים את הכול.