האם קרה לכם פעם שהצלחתם להפסיק הרגל לא טוב, אבל פתאום, אחרי הרבה זמן, התגעגעתם אליו ורציתם לחזור אליו? זה בדיוק מה שהנביא מתאר שקרה לעם ישראל. הנביא מוכיח את העם מכיוון שהם חוזרים אל חטאי העבר ואל המנהגים הרעים שהם התרגלו אליהם מזמן, עוד לפני שיצאו מעבדות במצרים.
כשהנביא אומר וַתִּפְקְדִי, הכוונה היא לזכירה. עם ישראל פשוט נזכר ונאחז מחדש באותם מעשים רעים ובמחשבות על עבודה זרה שליוו אותו כשהיה עם צעיר. המילה בַּעֲשׂוֹת מתארת פעולה של מעיכה ואחיזה חזקה, והנביא משתמש בתיאור הזה כדי להמחיש עד כמה העם דבק בחטאים ועד כמה הבגידה הרוחנית שלהם בה׳ הייתה עמוקה.
הביטוי לְמַעַן שְׁדֵי נְעוּרָיִךְ בא לתאר את ימי הנעורים של העם, כשהיו במצרים. הנביא מסביר שהזיכרון של אותם מעשים ישנים נראה להם פתאום נעים ומושך, ולכן הם חשקו לחזור לאותו הרגל ישן ופסול שהיה טבוע בהם. במקום להישאר נאמנים, הם נמשכו לאחור וחזרו לעבוד את האלילים של מצרים ממש כמו פעם.