תארו לעצמכם שמישהו הבטיח לכם הבטחה ממש חשובה, ועכשיו אתם צריכים להזכיר לו אותה. איך תעשו את זה בצורה מכובדת ועדינה, בלי להישמע כועסים?
זה בדיוק מה שעושה בת שבע כשהיא ניגשת אל דוד המלך. אדוניהו, בן אחר של דוד, מורד באביו ומנסה להפוך את עצמו למלך בלי רשות. בת שבע באה אל דוד בחוכמה כדי להבטיח ששלמה בנה הוא זה שיהיה המלך. היא פותחת בלשון תחנונים וקוראת לו אֲדֹנִי. כדי להראות כבוד, היא קוראת לעצמה לַאֲמָתֶךָ, כלומר השפחה שלך.
היא מזכירה לו: אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ. היא מדגישה שהשבועה הזו הייתה בַּה' אֱלֹהֶיךָ, וזו שבועה חמורה מאוד שאי אפשר לבטל, במיוחד בגלל שדוד נשבע לה באופן אישי. בעבר, דוד נשבע לה במפורש שרק בנה יירש את המלוכה, כדי להרגיע אותה שאיש לא יזלזל בו. בת שבע אומרת כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ, ומצטטת בדיוק את המילים שדוד אמר לה אז. היא אפילו משתמשת במילים אַחֲרַי וכן עַל כִּסְאִי, במקום להגיד "אחריך" או "על כסאך", פשוט כי היא חוזרת מילה במילה על הבטחתו של דוד. הבטחה זו לא הייתה רק ששלמה ימשיך את המלוכה, אלא שהוא ישלוט בשקט ובשלווה על כל העם, ומעמדו יהיה מכובד וחשוב ממש כמו כיסאו של דוד המלך.