מלכים א, פרק כ״ב, פסוק ל״ו

עם מות המלך בשדה הקרב מגיעה המערכה לסיומה. כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ, כלומר בשעת השקיעה, התפשטה במחנה קריאת כרוז המודיעה כי המלך נהרג ואין עוד מפקד, שמועה המתוארת במילים וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה ויש בה אף ביטוי של שמחה על מפלתו. בעקבות זאת הוחלט על נסיגה והפסקת הלחימה, והחיילים נקראו לשוב אִישׁ אֶל עִירוֹ וְאִישׁ אֶל אַרְצוֹ, קריאה שכוונה לשני הקהלים שלחמו יחד, חיילי ממלכת ישראל וחיילי ממלכת יהודה. התפזרות שלווה זו ללא רדיפת האויב מעידה כי החיילים כמעט ולא נפגעו בקרב, ובכך התגשמה הנבואה כי ישובו לביתם בשלום לאחר שנותרו ללא אדון.