יחזקאל, פרק כ״ג, פסוק ט״ו

תארו לעצמכם שאתם רואים אנשים לבושים בבגדים כל כך מפוארים ומרשימים, שקשה להוריד מהם את העיניים. האם הייתם רוצים להתלבש בדיוק כמותם, אפילו אם זה אומר לוותר על הבגדים המיוחדים שלכם? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל כשראו את השרים החשובים של בבל. לבבלים היה סגנון לבוש מיוחד מאוד שמשך את תשומת הלב. הם היו חֲגוֹרֵי אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם, כלומר, הם חגרו חגורות מיוחדות על המותניים כחלק מהמדים הרשמיים שלהם. סגנון זה היה שונה לגמרי ממה שהיה נהוג ללבוש בארץ ישראל. על הראש הם חבשו סְרוּחֵי טְבוּלִים. אלו היו מצנפות גדולות ובולטות מבד שנצבע בצבעים עזים, עם שאריות בד ארוכות שגלשו ונפלו מאחורי הגב. הבגדים הגאים והמפוארים האלו נתנו להם מַרְאֵה שָׁלִשִׁים כֻּלָּם. כל מי שלבש אותם נראה מיד כמו מפקד חשוב, גיבור או שר מכובד מאוד שמתגאה במעמד שלו. כל המראה המרשים הזה היה דְּמוּת בְּנֵי־בָבֶל כַּשְׂדִּים אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם, שזהו המראה המקורי והעתיק של האנשים ששלטו בבבל. למרות שזו הייתה תרבות זרה לחלוטין, בני ישראל התפתו להעריץ ולחקות את המראה החיצוני הזה, במקום לשמור על המסורת והזהות המיוחדת שלהם.