יצא לכם פעם לראות איך בחירה לא טובה אחת גוררת אחריה עוד ועוד מעשים רעים, עד שהדברים יוצאים לגמרי משליטה? הנביא מתאר כאן מצב עצוב מאוד שבו העם התרחק לגמרי מהדרך הטובה. בהתחלה הוא אומר כִּי נִאֵפוּ, כלומר, אנשים בגדו באמון בתוך המשפחה שלהם ולא שמרו על נאמנות. בנוסף, הוא אומר שיש דָם בִּידֵיהֶן, שזה אומר שהם פגעו באנשים אחרים באלימות קשה.
אבל זה לא נגמר שם. הנביא ממשיך ואומר וְאֶת גִּלּוּלֵיהֶן נִאֵפוּ. גילולים הם פסלים ואלילים. הנביא משתמש כאן שוב במילה שקשורה לבגידה, כדי להסביר שכמו שמישהו בוגד במשפחה שלו, כך העם בגד בה' והלך לעבוד אלילים.
החלק הכי כואב מגיע כשהנביא אומר וְגַם אֶת בְּנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלְדוּ לִי הֶעֱבִירוּ לָהֶם לְאָכְלָה. המילה לָהֶם מתכוונת לאותם פסלים. במקום לשמור על הילדים שלהם ולגדל אותם באהבה, הם מסרו אותם לפולחן אלילים נורא שבו השתמשו באש. הנביא מדגיש שאלו ילדים אֲשֶׁר יָלְדוּ לִי, כלומר ילדים שהיו מיועדים לעשות טוב ולעבוד את ה', ילדים שהלכו ללמוד תורה, ובכל זאת ההורים שלהם בחרו לקחת דווקא אותם, את הילדים הכי טובים שמוקדשים לה', ולהעביר אותם לאותה עבודה זרה.