מלכים א, פרק כ״ב, פסוק כ״ט

יצא לכם פעם לתהות למה אנשים מחליטים לעשות משהו גם אחרי שהזהירו אותם מראש? זה בדיוק מה שקורה כאשר וַיַּעַל מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה לקרב, מיד אחרי שהנביא מיכיהו אמר להם נבואה קשה. באמת מוזר ששניהם יצאו למלחמה למרות האזהרה, אבל מתברר שלכל מלך הייתה סיבה שונה לגמרי. אחאב מלך ישראל פשוט בחר להתעלם. הוא שכנע את עצמו שהנביא אומר דברים קשים רק כי הוא שונא אותו, והוא גם זכר נבואה קודמת של מיכיהו שלא התקיימה, אז הוא חשב שגם הפעם אין לו ממה לחשוש. לעומת זאת, יהושפט מלך יהודה היה אדם שהאמין בה' ושמע בקולו. הוא החליט לצאת למלחמה דווקא בגלל שהוא הקשיב היטב למילים של הנבואה. הנביא אמר שהעם יהיה כמו צאן אשר אין להם רועה, ויהושפט הבין מזה שהאזהרה על המנהיג שייפגע מכוונת רק לאחאב, במיוחד כי הנביא הבטיח ששאר הלוחמים יחזרו הביתה בשלום. מכיוון שהנביא לא אסר עליו אישית להשתתף, ומכיוון שהוא כבר הבטיח לאחאב שיעמוד לצידו, יהושפט הרגיש שהוא חייב לקיים את ההבטחה שלו ולא ראה בזה מעשה נגד רצון ה'.