תארו לעצמכם שאתם נמצאים בצרה גדולה, והמלך כועס מאוד על כל החכמים שלו. אל מי תפנו לעזרה? דניאל מבין שהדבר הכי נכון לעשות הוא להתפלל, והוא קורא לשלושת החברים שלו להצטרף אליו. הוא לא מתפלל לבד, כי כשאנשים מתפללים ביחד, התפילה שלהם חזקה הרבה יותר. דניאל מבקש מהחברים שלו וְרַחֲמִין לְמִבְעֵא, כלומר לבקש רחמים, מִן־קֳדָם אֱלָהּ שְׁמַיָּא, מלפני ה', שהוא אלוהי השמיים. הם מתחננים שה' יעזור להם לגלות את התשובה עַל־רָזָא, בעבור הסוד של חלום המלך, כי רק ה' יכול לפתור תעלומה כזו.
הם מתפללים דִּי לָא יְהוֹבְדוּן, כדי שהם לא יאבדו ויענשו עִם־שְׁאָר חַכִּימֵי בָבֶל. אבל מה שבאמת הפריע לדניאל לא היה רק הפחד מהעונש. הוא דאג מאוד לכבוד של ה'. הוא ידע שאם הצדיקים יקבלו את אותו עונש בדיוק כמו חכמי בבל שעובדים פסלים, האנשים סביבם עלולים לחשוב שה' חלש כמו האלילים שלהם. דניאל רצה שכולם יראו כמה ה' גדול ויכול להציל את עמו. דניאל גם מלמד אותנו שיעור חשוב: אפילו אם הוא היה יכול לחשוב שהמלך בכלל לא כועס עליו אלא רק על חכמי בבל, הוא לא נשאר שאנן. כשיש סכנה בסביבה, אסור לאדם לסמוך רק על עצמו ולחשוב שלו זה לא יקרה, אלא תמיד צריך להקדים ולהתפלל לה'.