בני ישראל נהגו בכפיות טובה כאשר לֹא זָכְרוּ אֶת יָדוֹ, כלומר שכחו את כוחו וגבורתו של ה' שהתגלו במכת בכורות ועל שפת הים. הם התעלמו מהישועה מהאויב המצרי, מִנִּי צָר, שממנו ניצלו ויצאו לחופשי. התוכחה מדגישה כי השכחה לא התרחשה לאחר זמן רב של נדידה במדבר, אלא ממש באותו יוֹם אֲשֶׁר פָּדָם. מיד לאחר שה' גאל אותם, הם מיהרו לפקפק בו ולהמרות את פיו.
תהלים, פרק ע״ח, פסוק מ״ב
לֹא־זָכְר֥וּ אֶת־יָד֑וֹ י֝֗וֹם אֲֽשֶׁר־פָּדָ֥ם מִנִּי־צָֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.