תארו לעצמכם שהייתם רחוקים מהבית שלכם המון זמן, ופתאום אתם מקבלים את הבשורה המשמחת שאתם יכולים סוף סוף לחזור. איזו התרגשות! זה בדיוק מה שהרגישו בני ישראל כשהיו בגלות בבבל. הם מבינים שהגיע הזמן לחזור הביתה, והם קוראים בקול גדול של שמחה ותודה. הם אומרים הוֹצִיא ה', כי הם מודים לה' שמוציא אותם מהגלות. הם מוסיפים ואומרים שהוא הוציא אֶת צִדְקֹתֵינוּ, כלומר שה' עשה משפט וצדק, שפט לטובה את בני ישראל והציל אותם. מרוב שמחה, בני ישראל קוראים אחד לשני: בואו נחזור לציון ונספר שם לכולם אֶת מַעֲשֵׂה ה', איך ה' עשה מעשה גדול, הפיל את הממלכה החזקה של בבל והחזיר אותנו לחופשי.
ירמיהו, פרק נ״א, פסוק י׳
הוֹצִ֥יא יְהֹוָ֖ה אֶת־צִדְקֹתֵ֑ינוּ בֹּ֚אוּ וּנְסַפְּרָ֣ה בְצִיּ֔וֹן אֶֽת־מַעֲשֵׂ֖ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.