נסו לחשוב על רגע שבו הייתם רחוקים מהבית והרגשתם לגמרי לבד, כאילו אף אחד לא שומר עליכם. כך בדיוק הרגישו בני ישראל כשהם הוגלו מארצם ונמצאו רחוקים בבבל. אבל הנביא מרגיע אותם ומסביר שהם ממש לא עזובים. הוא מבטיח להם כי לֹא־אַלְמָן עם ישראל. המילה אַלְמָן מתארת מצב עצוב של אישה שבעלה מת והיא נשארת לבדה לתמיד. בניגוד לכך, הקשר של עם ישראל עם ה' הוא נצחי. ה' חי וקיים לעולם, ולכן גם כשהם רחוקים בגלות, הוא זוכר אותם, שומר עליהם ויחזור אליהם.
ומה יקרה לבבלים שהציקו לעם ישראל? הנביא ממשיך ואומר כי אַרְצָם מָלְאָה אָשָׁם. המילה אַרְצָם לא מתכוונת לארץ ישראל, אלא לארץ בבל, והמילה אָשָׁם פירושה חטא ופשע. כלומר, ארץ בבל מלאה בחטאים. החטא הגדול ביותר שלהם נובע מִקְּדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, כי הם פגעו בעם ישראל, הרסו את בית המקדש ואפילו השתמשו בכלים הקדושים שלו בזלזול רב. ה' לא שוכח את המעשים האלה, והוא עתיד לעשות צדק ולהעניש את מי שפגע בעמו ובמקדשו.