תארו לעצמכם שעשיתם טעות והייתם צריכים לקבל עונש, אבל מי שהעניש אתכם עשה את זה מתוך רוע ואכזריות, הרבה יותר ממה שהגיע לכם. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שהרגיש עם ישראל אחרי החורבן. אמנם ה' החליט שהעם צריך להיענש על המעשים שלו, אבל הבבלים שהחריבו את הארץ עשו את זה מתוך רשעות ורצון לנקמה אישית. לכן, הם אשמים לגמרי במעשים שלהם ויצטרכו לתת על כך דין וחשבון.
מתוך ההריסות עולה צעקה גדולה של העם כלפי האויב. הם זועקים על חמסי, שזה הגזל והרכוש שנלקח מהם בכוח. הם כואבים על ושארי, כלומר על הסבל הגופני ועבודת הפרך הקשה שפגעה בהם. לבסוף, הם תובעים צדק על ודמי, על החיים של האנשים החפים מפשע שאבדו.
הזעקה הזו נחלקת לשני חלקים שמשלימים זה את זה. מצד אחד, העיר שלנו דורשת צדק מעיר המלוכה של האויב על כל הרכוש והמבנים שנהרסו. מצד שני, התושבים עצמם דורשים צדק מהחיילים של האויב על הפגיעה באנשים. בסופו של דבר, כל הצעקות האלה מתחברות לבקשה אחת גדולה: לעשות משפט צדק עם מי שהחריב את הארץ.